14/08/2008גברים יולדים
גברים יולדים - גילי אבישי
מאת: גילי אבישי
אתה שעוד מעט תהיה אבא,בעצם... אתה כבר. בעצם...בעצם מה אתה בדיוק עכשיו?
העובדה ששאר העולם חושב שזה לא בדיוק ככה ומסובבים אחריך מבט ספקני (כי הרי אתה לא סוחב את הבטן המתפתחת בהדרגה למימדים שלא יאומנו, אינך באמת מרגיש את התנועות היוצרות אצלה מבט מצועף או סתם תלונה על כך ששוב אינה יכולה לישון כמו פעם), לא באמת משנה את העובדה שעולמך עובר שינוי בלתי הפיך, דרמטי ואפילו מאיים, מפאת הלא נודע שהוא מגלם בתוכו, והרבה כי לך לא ממש מקצים מיקום ותפקיד.
הסטטוס של חסר תפקיד מוגדר בתהליך (תומך? מה זה בדיוק?), חוסר ההכרה החברתית במה שעובר עליך, איך אתה אמור לעבור את הסאגה הזאת ולהישאר שפוי בסופה,
מבלבלת ויוצרת אשליה מעורבת של ציפיה לסופרמן יודע כל, יכול הכל וללא מגבלות.
כדי לתת לך עיצות, הבה ננסה קודם כל לברר לאיזו קבוצה אתה שייך. שהרי לא כל הגברים מיקשה אחת הם.
החבר- אתה מוכן לכל דבר. מגיב לכל דרישה ברוח ספורטיבית. באהבה מקבל שינויים במצב הרוח של זוגתך, הרי היא הנושאת העיקרית בעול.
שבו ובידקו מה באמת אפשר להוריד משם ואיך אפשר לגייס תומכים נוספים המקובלים עליכם כדי שלא תישאר התומך היחיד. לפחות לענינים טכניים.
בזמן ההריון אפשר לפנק אותה ואותך בטיפולים משלימים,כך יוצא ששניכם נחים ומקבלים תמיכה ממקור נוסף. ללידה אפשר להזמין דולה,כך תוכל גם אתה לנוח מדי פעם,לשתות ולאכול ויהיה מי שתוכל לסמוך שנותן לאישתך בדיוק מה שתבקשו.
וגם בתחום השמרטפות . זאת כדי לייצר זמן איכות לשימור ותיחזוק הרומנטיקה בינכם.
למישהו מהסוג שלך חשוב מאד לזכור-חברות אינה בהכרח לתת לבן הזוג לתפוס את כל הנפח והמרחב. לעיתים חברות היא שימת גבולות תוך סימון מי אתה. במיוחד חשוב כשאתה "מעלים" את עצמך מתוך תקווה שזה יאפשר לבת זוגך להתאפס ולחזור לעצמה.
שים לב שלא קורה משהו אחר, כזה שמצמצם את הביטוי שלך ולא עונה על הצורך העמוק שלה בשותף. מה שנקרא too much of a good thing .
החרד- אתה מודאג, מבוהל. אתה מפחד.
ואתה צודק. הרי מי שעומד שם, במרכז הפעילות המבצעית אלה יקיריך הקרובים ביותר.
בזמן ההריון זה העובר שלך שם בבטן,זה שאין לדעת מה שלומו .איך אפשר לדעת שהכל בסדר,שהוא אינו במצוקה. איך אפשר להבטיח שהבצקת הקלה לא תהפוך לרעלת מסכנת חיים לאם ולעובר?
בזמן הלידה זו בת הזוג שלך, מתאמצת,כואבת. איך היא תתמודד? איך אתה תוכל לעזור לה? ואתה בכלל לא רופא ולא יודע מה מותר ומה אסור...
אחרי הלידה זה התינוק שלך שם בחוץ,פגיע וחסר אונים ואשתך מותשת ומטושטשת.
אתה דואג לתינוק, האם הוא אוכל מספיק? האם החדר חם דיו ואולי חם מדי? מותר לו לבכות? אולי צריך לתת לו פורמולה? והאשה, האמא הטריה,זוגתך האהובה, איך אתה יכול לדעת אם היא בסדר או שהיא מפתחת דיכאון שלאחר לידה?...
ראשית עליך לדעת שיש בסיס סביר לכל שאלה כזאת. אבל ,מצד שני, חייבים לתת אמון בתהליך ובבת הזוג שלך.
שיהיו עבורך המקום לשאול ולתהות. כמובן כאלה שאתה מתחבר לצורת המענה וסומך עליהם.
זה יכול להיות רופא מומחה לרפואת משפחה, מדריכת הכנה ללידה או דולה שליוותה אתכם,
הורה שיחסיכם עמו מאפשרים התערבות עדינה. יש עדיפות לבעל מקצוע חיצוני שלא בהכרח מתוך המשפחה, לא חשוב מי זה עליו תמיד להיות מקובל על שניכם.
ה"קול"- אצלך הכל בסדר. שאנטי. אתה לא מבין למה היא כל כך לחוצה? מה היא רוצה בעצם?
ברור שבהריון נשים מרגישות אי נוחות, שיש צרבת ,בחילה,קטן עליכם,אחרי הגרפסים בטרק...
בלידה הגיוני שצירים יכאבו, אתם כבר תמצאו את הדרך לעבור את זה ביחד ...
שווה לך להרשות לעצמך לא לדעת, להסתכל מסביב ולהיפגש עם סוגיות שחוו אחרים לפניך.
בעיקר כדי לא להתרחק מזוגתך ברמה הרגשית. כדי להבחין שהשוני בגישה שאתה חווה אינו פרטי שלכם. כל אדם שנולד לו ילד חווה שינוי גדול.
שינוי הוא טוב, מפתח, גורם לתהליכים ומביא איתו אפשרות לצמיחה. עד כאן הכל בסדר.
כדאי לדעת שהתהליך מעלה על פני השטח סוגיות שכבר נפתרו בעבר. דברים שכבר שמנו אותם מאחור. זה בהחלט שייך ל"הכל בסדר" אבל יחד עם זאת מזמין לאפשרות להיות קצת לא בסדר, לא לפחד להודות בקושי, בחוסר ישע, בתיסכול.
ההודאה תלווה באיוורור רגשות ובחלופת רעיונות עם אחרים. אלה בהחלט יכולים לתת מענה או לפחות לחזק את הכיוון להתקדמות.
הלא יודע-אתה בעצם לא יודע. אתה לא מבין. היא מבינה. היא קראה, היא שאלה היא שלחה אותך לשאול בפורום ההוא, אתה פה בעצם בגללה...
בהריון הלכתם לקורס הכנה ללידה כי היא אמרה שצריך,זה לא שאתה הרגשת יודע הכל,נהפוך הוא, אבל תכלס...טוב אם היא רצתה גם אתה התחדשת בדבר או שניים.
בלידה לקחתם דולה,מה שבטוח בטוח,אתה בכלל היית משלם לאיזה רופא פרטי שיהיה,אבל זה יקר וגם היא רצתה.אז הסכמת ודווקא היתה בסדר.
אחרי הלידה נהיה קשה,אז אמא שלה באה לעזור,אמא שלך גם ואתה חזרת לעבודה כי בכל זאת,מישהו צריך להביא לחם הביתה. היא כבר תסתדר,אתה סומך עליה...
ביננו, ילד לא מעניינת אותו חלוקת העבודה מפעם. הוא זקוק לשני הורים. בעיניו (ובצדק) שניכם אחראים במאה אחוז עליו, לא חמישים חמישים.
איך? קח אחריות. יוזמה. שלח אותה מהבית והישאר עם התינוק לבד. צאו שלושתכם לטיול עם העגלה. הצע להחליף אותה בהרדמה אחרי הנקה בלילה.
חשוב שתדעו שלכל אחד מקומות מסובכים. כואבים. כל אחד נתקל בקירות שמעלים קושי, כאלה שאם רק היה ככה או ככה הכל היה בסדר...
ככה זה עובד. אלה החוקים. מובנה בתוך הטבע האנושי במצבי שינוי. בעצם יש בזה הזמנה לשינוי רב מימדי.
הלכה למעשה כשבחרת לחלק את חייך עם עוד מישהו ביקשת את זה.
נכון, היום, בעצם אינך אדון הבית. אינך אדון יחיד לחלוקת הזמן, לצריכת המזומנים. בתחושה.. לכל משפחה הקודים ההתנהגותיים והרגלי החיים הספציפיים.
"פסיכיאטרית בשם הלן שיינפלד, מעידה כי גברים יכולים לסבול מהפרעות פסיכיאטריות בעקבות הריון ולידה של נשותיהם. הגברים יכולים להיות במצב קל יחסית ולסבול מהשמנה או בחילות ואף הקאות. במצבים מתקדמים יותר אפשר לראות תפיחה של הבטן או כאבי בטן, תחלואה פיסית רבה ומגוונת שמקורה במצב הנפשי, תחלואה נפשית במחלות כמו היפוכונדריה ואף הופעתם של שינויים בהתנהגות כגון אלימות, בגידות בבת הזוג, שלא כהרגלו של אותו אדם .
ממחקר שביצע גולדצוויג (2004) עולה, כי כמעט חמישית מהגברים, שנשותיהם ילדו בפעם הראשונה, חוו דיכאון, שמתחיל כמה שבועות לאחר הלידה ויכול להימשך שנה וחצי עד שנתיים."
הסימנים יכולים להופיע כבודדים או כמה מהם יחד.
תחושת בדידות, מצב רוח ירוד, עצבנות בולטת והתפרצויות כעס בלתי מוסברות, עצבות, ייאוש, קהות רגשית, פחד מאי יכולת להתמודד עם האבהות, חוסר תקווה, בכי, תחושת אדישות או דחייה כלפי התינוק, תחושת אשמה, תחושת בושה (בעיקר באותם מקרים שקיימת בהם תחושת ניכור או דחייה של התינוק. תחושה זו עלולה למנוע מהאב לשתף את הקרובים לו במצבו או לפנות לעזרה. הוא מנסה להתגבר בכוחות עצמו וחש עוד יותר מותש ומתוסכל ובטחונו העצמי כאב וכגבר מגן ואחראי מתערער), תחושת כישלון, תחושה של חוסר ערך, דימוי עצמי נמוך, ביקורת ושנאה עצמית, דאגה מוגזמת לבריאות התינוק, חרדות ודאגנות יתר, בלבול בזהות העצמית, תחושת מתח, אי שקט קשה, תחושת חוסר אונים וחוסר מוצא, פסימיות, איבוד עניין בפעילויות שקודם לכן היו מקור הנאה, הסתגרות והימנעות ממפגש עם חברים ומשיחות טלפון.
ממש כמו אימהות טריות כך גם אבות,אין שום יסוד למחשבה שהגבר עובר את השינוי כאילו מבחוץ.
אתם מוזמנים להציץ בפורום של דר' גיל גולדצוויג http://www.leida.co.il/forums/index2.php?id=8&lang=HEB , "להיות אבא" ולקבל יד ואוזן קשבת,ובמידת הצורך עזרה ראשונה והפניה הלאה.
לפעמים נכון לפנות לבעל מקצוע כדי להעלות את היחסים על נתיב חדש, כזה שנובע מהנתיב הבסיסי אך מרחיב אותו.
מפגשים עם גברים אחרים, זוגות אחרים, חברים קרובים וכמובן יצירת אפשרויות למפגש אינטימי בינך לבין מי שאתה מחלק חייך איתו, כל אלה הן דרכים לעבד את השינויים באופן שיהיו תומכים למי שאתה ולדרך שלך. ככאלה כדאי לבחון אותם ואת האפשרויות השונות העומדות לרשותך.
תן לעצמך זמן, אל תישאר לבד נבוך, מתוסכל, מבולבל. אתה אכן לא היית בהריון בגוף אבל בכל שאר המימדים- בהחלט. מגיע לך פירגון ותמיכה.